יש כל כך הרבה דברים שקרו, אז במה נתחיל?
טוב אני מניחה על פי סדר כרונולוגי, יום ראשון הוא הראשון:)
אז יום ראשון היה לי יום הורים, הציונים טובים, הייתי מרוצה אבל אז המחנכת שלי התחילה לדבר על ההתנהגות שלי..
שאני אוהבת להתווכח ולעצבן אותה ושאני לא יכולה ליצור דיון, אני תוקפנית וחוצפנית, ומה היא בעצם *לא* אמרה עליי?
אני לא מבינה למה היא כל כך שונאת אותי... כאילו בזמן שכל הילדים מהכיתה שלי היו 5 דקות אצלה, אני הייתי חצי שעה אם לא יותר, ואנחנו שוב מתחילות לריב.. הפעם בפני אמא שלי.
ואמא שלי מסתכלת ולא אומרת דבר, ואני אומרת למחנכת שלי שהיא מגזימה ואני בסה"כ רוצה להביע את דעתי.
ואז היא אומרת משפט שאני לא אשכח:
"אבל יש צורה לומר דברים אד! את לא מתנהגת נכון, זו לא התנהגות של בן אדם מנומס"
אוקיי אז אני חיה.
אוף!! למה היא מקצינה כל דבר? באמת שאני לא כזו דוחה כמו שהיא תיארה אותי שם.
אמרתי לה "אוקיי" והסתכלתי על הרצפה.
לרגע שררה דממה ואף אחת מאיתנו לא דיברה.
הרמתי את הראש והמחנכת שלי נפרדה מאיתנו.
כשיצאנו משטח בית הספר אמא שלי אמרה לי שהיא מאוכזבת ממני, כמה צפוי...
לא אמרתי כלום, כי מי אני בכלל שאגיב?..
קשה לי לשתוק ולא לומר שום דבר, קשה לי עם אנשים שיש להם דעות מנוגדות לי, אני יודעת, אני לא סובלנית בכלל, אבל כשהמורה שלי ביקשה ממני לשנות את ההתנהגות, שאלתי את עצמי איך אפשר בכלל לשנות את ההתנהגות שלי? זה משהו שמאפיין אותי תמיד, אני לא יכולה פתאום להפוך לאדם נחמד וסובלני...
וביום שני הלכתי לעשות בייביסיטר לשני אחים, אחד בן 5 והשני בן 3.
זה סיפור קצת מצחיק, אני הכנתי להם שוקו והם צפו בטלוויזיה ואז הם התחילו לריב על השלט, כמובן הייתי צריכה לעצור הכל ולהפריד ביניהם אבל אז הקטן לקח את השלט ורץ איתו בכל הבית, הייתי צריכה לרדוף אחריו אולי איזה 10 דקות עד שהוא העיף את השלט מהחלון אל תוך הבית של השכנים.
"רועי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי עליו, " מה עשית??!!".
פאק.
אמרתי לגדול שישמור על הבית ולקחתי את הקטן איתי לבית של השכנים, דפקתי להם בדלת והסברתי להם מה קרה, הם לא נתנו לנו להיכנס והאבא שם הלך לחצר שלו לחפש את השלט. שעה הוא חיפש את זה!! ואז הוא בא ואמר שאין אצלו שלט ואז אמרתי זה ליד השיחים, אני יכולה להיכנס ולקחת?
"לא" הוא אמר וצעק לאישתו.
ואז בא הכלב הענק שפשוט התנפל עליי ואני בדיוק הסתובבתי לפלאפון ופאק, אמאלה. צעקתי כל כך חזק שכולם נבהלו מהצרחה שלי...
האמא לקחה את הכלב ואמרה לי להיכנס לבית.
לקחתי את השלט וסוף טוב הכל טוב.
זה היה ערב מצחיק כל כך! אמרתי לקטן שבחיים לא יזרוק יותר את השלט, הוא הבטיח לי שלא.
יום שלישי, הלכתי לטקס חנוכה של אחותי מהבית ספר שלה ולאחר מכן נפגשתי עם איתן (שסלח לי ) ונסענו לאכול עם ולריה..
היה נחמד אם כי הרגשתי לא ממש רצויה, הם דיברו על בית ספר ועל דברים כאלה והרגשתי לא קשורה כי לא הבנתי שום דבר ממה שהם צחקו עליו אבל ניחא, עדיין היה מצחיק.
יום רביעי, טקס חנוכה בבית ספר שלי, אני וחברה שלי תיכננו להבריז מהטקס אבל המחנכת שלי אמרה "תיצמדי אלי כל הטקס"
דמאט!! אני לא יודעת מה יש לה ממני...
היא חשבה שאני חברה שלה והתחילה לדבר איתי על הילדים שלה ועל זה שהילדה שלה בחוג טניס ובלה בלה בלה.
הנהנתי כן וחייכתי רק בשביל הנימוסים אבל חבל שהיא עוד לא הבינה שזה ממש לא מעניין אותי לעומת הבנות האחרות.
ממש לא מעניין אותי.
יום חמישי לא היה משהו מעניין.
ויום שישי נפגשתי שוב עם איתן, עשינו מין שיחת נפש כזאת עד הלילה,
הוא צחק.
אני שמחה שזה מצחיק מישהו >
והאמת, קצת חששתי לספר לו, אבל הוא היה טיפה שיכור אז התנחמתי בעובדה הזו..
ועכשיו נותר לי לאחל חג חנוכה שמח!
;){kind=link}