התחלנו לדבר על המון דברים, היא סיפרה לי עליה ואני סיפרתי לה על עצמי, ככה שנוכל להכיר אחת את השניה יותר טוב.
סיפרתי לה על הפגמים שלי ומה שאני לא אוהבת בעצמי והיא אמרה לי שלדעתה אין בי פגמים ואני "מושלמת".
הסתכלתי עליה בפרצוף של "את רצינית?" והתחלתי להסביר לה שזה ככה בנוגע לכל אדם, הוא רואה בו את הפגמים אבל אחרים לא רואים את הפגמים.
ואז היא סיפרה לי שמתחילת השנה היא מקנאה בי.
האמת, דיי הופתעתי.
בי?
אני?
האדם הכי לא מושלם, בי מקנאים?
WTF?!
זה נשמע מוזר בהחלט.
ואני לא מבינה מאיפה היא המציאה את זה.
אמרתי לה שהיא טועה ואמרתי לה שגם בעיניי אין לה פגמים והיא ממש יפה והיא גם היא סירבה לקבל את האמת.
בסוף הייתה שתיקה ארוכה.
חשבתי לעצמי, ' איך לעזאזל היא חושבת ככה?'
ואז שאלתי אותה.
"למה את מקנאה בי?"
היא התחילה לגמגם.
היא אמרה שאני מוצלחת, יפה וחכמה ושכולם אוהבים אותי.
האמת, הרגשתי רע, מאוד רע.
אבל ישר התנגדתי בתוקף למה שהיא אומרת.
כולם אוהבים אותי? רק היום שמעתי חבורה של בנות מדברות עליי ובכל פעם שאני מדברת בכיתה, הכיתה נאנחת.
והמורים? אין על מה לדבר, רובם בהחלט שונאים אותי.
יפה? אני לא חושבת שאני יפה, אני חושבת שאני נורמלית, רגילה, בסדר כזאת.
מוצלחת? ממש לא, במה אני מוצלחת? בדיבור?
חכמה? לא, ציונים לא משקפים חכמה.
בקיצור, הבאתי מיליוני טענות למה אני לא מושלמת, היא נאנחה ואמרה שאני לא מסוגלת לקבל מחמאות.
זה נכון, אני באמת לא.
לפעמים אני באמת מורידה מערכי יותר מידי ואני משווה אותי לאפס עגול.
וחבל שזה ככה..
;){kind=link}