לכיתה המכוערת שלי, י'2.
גיליתי שחברה שלי עברה לבית ספר אחר מבלי אפילו לומר לי מילה
ולמה אני צריכה לדעת על זה מילדה אחרת ולא ממנה? נמאס לי שאף אחד לא אומר לי כלום, במיוחד ממנה, ציפיתי לפחות שתודיע לי משהו.
אבל זה לא משנה... תמיד אני מאוכזבת ממנה, אין לי מושג אפילו למה אנחנו עדיין חברות...
מה עוד?
המורה לספרות הוציאה אותי משהשיעור בגלל התקף צחוק אז ביליתי את רוב השיעור בחוץ, היה דווקא כיף, חוץ משזרקו עליי אדמה.
היה לי בוחן במתמטיקה קל ביותר! ואני שמחה על זה, הבטחתי לעצמי להישאר ב5 לפחות השנה ולהשיג ממוצע של 85 לפחות.
ובאמצע הבוחן העט שלי גסס ופתאום התחיל לא לעבוד, קיללתי את מי שהביא אותי לעולם, ונשארתי איזה רבע שעה בחוסר ידיעה מה אני הולכת לעשות, חיפשתי במעמקי התיק שלי ומצאתי טוש של אחותי והשתמשתי בו, הוא היה כל כך עבה! אני בטוחה שהמורה שלי לא תבין כלום ממה שרשמתי. אבל לפחות היה קל, זה מה שחשוב.
היה לי בוחן גם באנגלית, יחסית קל. ידיד שלי כל שנייה שאל אותי שאלות ורציתי להרוג אותו על זה כי כל הזמן המורה הסתכלה רק עלי ופחדתי שהיא תפסול אותי בגלל זה.
אז עברתי באמצע השיעור מקום לבד וסוף סוף יכולתי לנשום לרווחה.
אני שונאת ששואלים אותי שאלות באמצע מבחן/בוחן! בסוף מאשימים אותי ואין לי כוח להיגרר לחוסר הבנה.
גם ככה יש לי מנהלת ששונאת אותי עד מוות כבר מכיתה ז', אני לא צריכה להוסיף עוד בעיות.
אז ידיד שלי נעלב ממני, שיעלב.
IT'S NOT MY FAULT!
;){kind=link}